כסף מלא
בפרשתנו מסופר על הליך הקנייה של מערת המכפלה על-ידי אברהם אבינו1. עם פטירתה של שרה, פונה אברהם לעפרון החיתי, ומבקש לקנות ממנו את המערה. עפרון שרחש כלפי אברהם אבינו כבוד רב, מסכים להעביר את המערה לרשותו של אברהם בחינם, ללא כל תשלום.
אברהם שומע את ההצעה הנדיבה של עפרון, אך מסרב לה ואומר שברצונו לקנות את המערה בתשלום מלא. ובלשונו: "בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת קבר". עפרון מתרצה, ודורש תמורת המערה 400 שקל כסף – סכום נכבד ביותר באותה עת. ללא דין-ודברים, אברהם נותן בידיו את מלוא הסכום ומסיים את ההליך.
רש"י – שבפירושו על המקרא עומד על כל מילה הדורשת ביאור – מצטט מהכתוב את המילים "בכסף מלא", ומפרש: "אשלם כל שוויה".
ונשאלת השאלה: הרי גם ללא ביאורו של רש"י, פשוט וברור שפירוש המילים "בכסף מלא" הוא נכונות לשלם את מלוא שוויה של המערה, ולשם מה צריך רש"י להבהיר זאת?
זהירות מנוכלים
בימים ההם, היה נמדד ערכם של מטבעות הזהב והכסף על-פי משקלם, ולא רק על פי הנראות החיצונית שלהם. כיון שכך, היו נוכלים שהיו שוחקים ומורידים קצת את משקל המטבעות, ובדרך זו מרוויחים יותר מטבעות זהב לרשותם.
לכן מבקש רש"י להבהיר, שכאשר אברהם הצהיר על נכונותו לשלם על המערה "בכסף מלא" הוא לא התכוון למטבעות במשקל מלא ונכון, אלא במילים אלו ביטא אברהם אבינו את רצונו לשלם את כל מחירה של המערה, ללא כל הנחות וויתורים.
ועדיין יש מקום לשאלה לגופו של עניין: למה באמת אברהם אבינו לא הסכים לקבל שום מתנה מעפרון החיתי? מדוע לא ניסה לפחות להוריד את מחיר המערה?
ניצול מלא
הסיבה לכך היא, שרצונו של אברהם היה לנתק כל קשר ושייכות בין בעליה הקודמים של המערה לבינו. אילו עפרון היה נותן את המערה לאברהם אבינו במתנה, תושבי האזור היו זוכרים שעפרון נתן לאברהם מערה שהייתה ברשותו. אך לאחר שאברהם שילם את מחירה המלא של המערה, המערה עברה לבעלותו, ולא נשאר שום רושם של הבעלים הקודמים.
ויש כאן מסר נצחי:
בכל מִצְוָה שיהודי מקיים, עליו להעביר לבעלות מלאה של הקדושה את כל כישרונותיו ואת כל כוחותיו, מבלי להשאיר אף כוח או תכונה חיובית בבעלות אחרת. כלומר, כשיהודי ניחן בכישרון מסוים, עליו לעשות כל מאמץ כדי שהכישרון ינוצל באופן כזה שיהפוך להיות רכוש בלעדי של הקדושה, ולא יישאר בשטח ההפקר או בידי בעלות אחרת שמחוץ לתחום הקדושה. בדיוק כשם שאברהם אבינו רכש את מערת המכפלה "בכסף מלא", כך שהמערה עברה לרשותו של אברהם בצורה מלאה ומוחלטת.
1. בראשית, פרק כ"ג, פסוק ג' ואילך.