גוף או נשמה
בפרשת השבוע מסופר על פטירת שרה אִמֵנוּ, אשת אברהם. התורה מתארת את מות שרה ואת הבכי והמספד של אברהם על כך, בכתוב: "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון.. ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה".
בזוהר הקדוש נאמר, שפסוק זה רומז לדברים רוחניים1:
"ותמת שרה" – רומז לגוף במיתתו, "בקרית ארבע" – רומז לארבעת היסודות המרכיבים את הגוף שהם אש, רוח, מים ועפר, "היא חברון" – כאשר ארבעת המרכיבים הללו נמצאים באדם, הם מחוברים זה לזה ומחיים את האדם, "ויבוא אברהם" – זו הנשמה הרוחנית, "לספוד לשרה" – הנשמה באה אל הגוף ומשתייכת אליו.
כלומר, הזוהר מקשר את שרה אִמֵנוּ לגוף האדם, ואת אברהם אבינו לנשמה הרוחנית השוכנת בתוך הגוף.
ונשאלת השאלה: קודם לכן ציווה הקדוש-ברוך-הוא את אברהם אבינו – "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה"2. ואילו לפי הרמזים שבזוהר, יש כאן ציווי על הנשמה הרוחנית (אברהם אבינו) לציית לכל דברי הגוף (שרה אמנו). וכיצד יתכן שהנשמה תיכנע לכל הרצונות והתשוקות של הגוף הגשמי?!
יתרון הגוף
ההסבר לכך הוא, שאכן התבוננות קלה במעלת הגוף לעומת מעלת הנשמה, תוכיח בבירור שמעלתה של הנשמה גבוהה פי כמה-וכמה ממעלתו המוגבלת של הגוף הגשמי. הרי הנשמה היא ניצוץ אלוקי רוחני ומזוכך, שכל שאיפתו ורצונו לחבור אל הקדוש-ברוך-הוא ולדבוק בו. בעוד שהגוף הגשמי מגלם תאוות ושאיפות נחותות ובהמיות.
אולם לאמיתו של דבר, מעלתו של הגוף גבוהה הרבה יותר ממעלתה של הנשמה. רק מחמת צוק העיתים וחושך הגלות, אין מעלתו של הגוף ניכרת בבירור, ואינה מובנת בשכלנו האנושי המוגבל.
ואכן, המטרה של בריאת העולם היא קיום התורה והמצוות על ידי בני ישראל, נשמות בגופים בעולם גשמי. כך, הגוף הגשמי יזדכך והעולם החומרי יתעלה להיות עדין ומרומם. כאשר יסתיים הליך הזיכוך ותבוא הגאולה העתידה, מעלתו הגדולה של הגוף תתגלה. ועל תקופה זו אמרו חכמים3: "הנשמה תהיה ניזונת מן הגוף".
טעימה מהעולם-הבא
על אבות האומה, נאמר בתלמוד4 שהקב"ה נתן להם לטעום בעולם-הזה הגשמי, מעין מה שעתיד להיות בעולם-הבא ובגאולה העתידה.
לכן נאמר לאברהם אבינו לשמוע בקולה של שרה – ציווי שמשמעו הוא שהנשמה נכנעת לגוף. שכן, לאברהם אבינו הנמנה עם שלושת אבות האומה, ניתנה היכולת לטעום ולחוש כבר בזמן הגלות את מעלתו העצומה של הגוף, כך שהנשמה יכולה להתעלות על ידי שהיא נכנעת לגוף ומקבלת ממנו. בדומה למצב שישרור לעתיד-לבוא.