תופעת הקשת בענן
בתקופה בה עוסקת פרשתנו, חטאו בני האדם רבות, והתנהגו בצורה בלתי מוסרית. בגלל מעשיהם הרעים, בורא העולם הביא מבול אימתני שהשמיד כמעט את כל הבריאה, מלבד נח, משפחתו ומספר מצומצם של בעלי-חיים לצורך המשך קיומם של הבהמות והחיות השונות על פני כדור הארץ.
לאחר המבול, הקדוש-ברוך-הוא הבטיח לנח, שלעולם לא יהיה עוד מבול על הארץ, ואף נתן לכך אות וסימן: "את קשתי נתתי בענן, והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ".
ונשאלת השאלה: הופעת הקשת בעננים היא תופעה טבעית פשוטה, המוסברת על-ידי התנגשות קרני השמש בעננים. ואם כן, כיצד מהווה הקשת "אות ברית" כאילו מדובר בתופעה חדשה?
טבע חדש
האברבנאל מסביר על-כך1 כי התופעה הטבעית של קשת בענן, נוצרה רק לאחר תקופת המבול. עד המבול היו האדים העולים מן הארץ2 יוצרים עננים עבים כל-כך שקרני השמש לא היו יכולים לחדור דרכם ולהשתקף בהם. רק לאחר המבול, שהעולם נהיה מעודן יותר, עשה הקדוש-ברוך-הוא שהעננים יהיו דקים ועדינים יותר, וכך נוצרה תופעת הטבע המופלאה של קשת בענן.
ועדיין לא ברור: מדוע בחר הקדוש-ברוך-הוא דווקא בסימן זה של קשת בענן, כ"אות ברית" לסמל להבטחתו שלעולם לא יביא עוד מבול?
מעורבות אנושית
לשם כך יש להתבונן בפעולה הטבעית הגורמת להופעת הקשת בענן.
קרני השמש אינם בעלי צבעים שונים ונפרדים, אלא יש להם גוון אחיד שטומן בתוכו גוונים רבים בלתי נראים. אולם, כאשר קרני השמש מתנגשים בעננים דקים ורדודים, יוצרים העננים חלוקה והפרדה של קרני האור, והצבעים הרבים נראים כשונים זה מזה. נמצא שהיווצרות הקשת איננה קשורה לשמש כשלעצמה אלא רק לפעולת העננים.
על-פי פנימיות התורה, השמש מסמלת את הקדוש-ברוך-הוא, ורומזת למציאותו האין-סופית, כמו שנאמר3 "כי שמש ומגן ה' אלוקים". ואילו העננים מסמלים את הנבראים הנחותים.
לכן, לפני המבול, היכולת של טיהור וזיכוך העולם, הייתה נתונה אך ורק בידי הבורא, ללא שום יכולת של הנבראים ובני האדם להתערב בכך. לכן הקשת בענן, הנפעלת אך ורק על-ידי העננים, לא הייתה קיימת.
לאחר המבול, החליט הקדוש-ברוך-הוא שגם בני האדם שבעולם הזה הנחות, יוכלו לזכך את העולם על-ידי פעולותיהם ומעשיהם החיוביים. לכן אחרי המבול, הטביע הקדוש-ברוך-הוא בטבע הבריאה, שקרני השמש הצבעוניות נוצרות על-ידי העננים התחתונים. בכך העביר הבורא לבני האדם התחתונים את המסר, שבידם לפעול לטיהור העולם והפיכתו לטוב יותר ומאיר יותר.